ואיך האוכל נכנס לתמונה?  
מה זה אוכל בכלל? 
חומרי גלם אכילים שעברו עיבוד.
כל דבר שמיועד לאכילה?
צורך קיומי בסיסי.
מזון לגוף (ולנפש?!), הזנה.
עולם שלם של רגשות, תחושות, זכרונות…
כולנו מתעסקים באוכל, בכל גיל, בכל שלב התפתחותי, בכל יום. השפה שלנו עשירה בדימויים, ביטויים והשלכות הקשורים לאוכל, מה, מתי ואיפה נאכל הן שאלות שגורות ביום יום. שיחות חולין, שיחות נפש, שיחות עסקים מתקיימות על כוס קפה או ארוחה טובה.
דרך האוכל אם בהנקה או בבקבוק נוצרים התחושות והרגשות הראשוניים. במטבח הביתי מבשלים, מציפים בריחות וצבעים, מתבלים באהבה שיהיה טעים. יושבים סביב השולחן, משוחחים, עוטפים בתחושה של ביחד כשאוכלים. המקום הרגשי שהאוכל תופס בחיינו מהרגע שאנחנו נולדים, המקום המרכזי שיש לאוכל בחיים האישיים, המשפחתיים, החברתיים והתרבותיים, מביא לכך שאוכל הוא אחד התחומים הטעונים והמשמעותיים ביותר עבור כולנו. הכנת האוכל מגייסת מוטיבציה פנימית לעשייה ולהנאה, במיוחד כשאנחנו מכינים אוכל בצוותא או עבור פורום משפחתי או חברתי. דרך יצירת האוכל, כמו בכל משחק, מתפתחות מיומנויות רבות ונדרשת התמודדות עם קונפליקטים שונים. משחק הוא גשר בין חוויות הקורות בעולם המציאותי לבין הרגשות והמחשבות הפנימיים של האדם. דרך משחק ניתן לבטא ולעבד אותם. כמו בכל משחק, דרך משחק באוכל ניתן לבטא ולעבד רגשות ומחשבות, ההבדל המשמעותי הוא שבסיום המשחק, ניתן להכניס את המחשבות, הרגשות והתובנות חזרה לגוף כתוצר אכיל לאחר שעברו טרנספורמציה (זוכרים את הילד שאכל את תרגילי החשבון מפוסט הנשיקות?), זו העוצמה של משחק באוכל לעומת משחקים אחרים.
לכאורה, נראה כי משחקים באוכל הם דבר טבעי ומובן מאליו, אך בד"כ להתעסקות באוכל כללים נוקשים ומגבילים: אנו נדרשים לאכול בצורה מסודרת תוך כיבוד נימוסי השולחן, לא מלקקים את הצלחת, שותים בקול ובטח שלא אוכלים בידיים…, את האוכל מכינים לאכילה בלבד, ישנן מוסכמות "ידועות" אלו מרכיבים מתאימים או לא מתאימים למאכלים מסוימים, וכלל…
כל ילד יודע שבאוכל לא משחקים!