דצמבר 2019

חנוכה 2019 
אנשים שונים, קבוצות שונות, אירועים וחוויות שהחג הזה זימן לי, לקחו אותי למסע בזמן, ללמידות חדשות והתפתחות אחרת…

 

נר ראשון:

ככל שעוברים השבועות, אני הולכת ומתאהבת בהם.
א.נשים מקסימים, עייפים מחוויות החיים, וילדים של ניצולים, מה שנקרא "דור שני", גם להם החיים לא ממש מאירי פנים.
יושבים בלובי, מחכים. מגיעים לאט לאט, כל אחד בקצב שלו.
כל יום ראשון אותם הדפוסים…
י' נכנסת ראשונה. ברגע שרואה שהגעתי ושאני מתחילה לארגן את חומרי הגלם ואת הציוד, היא קמה, חוצה את הלובי עם ההליכון ומתיישבת. מה נכין היום? שואלת, מקווה למשהו מתוק, כל כך אוהבת מתוק…
י' השקטה והחייכנית יושבת ומחכה שאבוא ואושיט לה את שתי ידי ואעזור לה לקום, היא קמה, משלבת את זרועה בזרועי,
אנחנו צועדות לאט לאט, מ' מצטרפת, מניחה את ראשה על כתפי מהצד השני, וכך אנחנו הולכות לאיטנו עד לשולחן העבודה.
א' לא מרגישה טוב. כל יום ראשון יושבת באותה הפינה, עושה לי פרצוף של "לא טוב" כשאני שואלת לשלומה. 
אין לה כח לזוז, אני מציעה שתבוא ותשב איתנו, רק תסתכל. היא נעתרת ואומרת בעברית רצוצה "אבל רק מסתכלת, לא עושה כלום", ברור אני אומרת, את רק מסתכלת. היא קמה, הולכת לחדר האוכל, מתיישבת ליד שולחן העבודה ומשתתפת בהכנה… 

יום לא פשוט במחלקה ובשבילי בקבוצה. ע' שכל כך הקפיד להגיע לכל מפגש נפטר הלילה.
י' שגם כשהיא עצבנית ומרחיקה ממנה את כולם, אוהבת את הרגעים האלה כשאנחנו מבשלים ביחד, ובלי מילים מבקשת ועושה ככל יכולתה. והיום, היא מתקשה לנשום ואמבולנס מגיע ומפנה אותה…

ולמרות הכל, כל כך שמחו שאנחנו מכינים סופגניות.
שוקלים, מודדים,מערבבים ולשים.
צ' מתמוגגת מריח גרידת התפוז,
ח' ממשמש עוד ועוד חתיכות בצק, משטח בין הידיים, צובט, מנסה לכדרר ואומר בחיוך ועיניים מאירות "זה טוב, זה טוב",
אני שמחה שאתה נהנה אני משיבה,
"שמחה זה טוב" הוא עונה.

גרידת תפוז 1
צביטה 1

 

נר רביעי:

לפני מספר שבועות נשאלתי אם אני יכולה להנחות סדנת "בישול של פעם" כחלק מפעילות חנוכה בבית הראשונים של כפר ויתקין. הנחיית  סדנאות בהתנדבות עבורי זה דבר שבשגרה, וכשמדובר על סדנא חדשה, אני מיד מאותגרת, זו נהיית כבר שמחה אחרת…
אני ילידת כפר ויתקין, שני הורי ילידי כפר ויתקין, הסבים והסבתות שלי הגיעו לכפר וקבעו בו את ביתם בשנותיו הראשונות. 
התעסקתי לא מעט במחשבות מה נבשל בסדנא, נברתי בספרי מתכונים מהתקופה ההיא, חיפשתי מתכונים נוסטלגיים באינטרנט, ובסוף כמו בכל סגירת מעגל טובה, חזרתי למקורות… שאלתי את אמא שלי, מה סבתא היתה מכינה שאנחנו לא מכינים היום?
לא נדרש הרבה זמן כדי שאמא תיזכר במטבח הצנוע של ילדותה, שבמעט שהיה בו, האכיל באהבה את כל בני הבית, את השכנים וגם אנשים זרים אם במקרה עברו או עבדו ברחוב. חומרי הגלם היו פשוטים ובסיסיים והשימוש בהם נעשה באופן מיטבי וממצה. חלב מהרפת (את הפרות חלבו בידיים בישיבה על שרפרף חליבה, תוך כדי חטיפת הצלפות מזנב הפרות), חמאה ושמנת הכינו לבד במחבצה, ביצים מהלול, לחם מהמאפיה המשותפת שבמרכז הכפר. ואם לא אכלו את כל הלחם… אם נשאר לחם ישן, סבתא היתה מכינה ממנו עוגה, בסיר פלא כמובן. אמא זכרה שסבתא הכינה את העוגה מלחם ישן, ביצים, סוכר, קקאו וחלב.
השגתי סיר פלא וגם "צמצם" שבלעדיו העוגה נשרפת והתחלתי בניסיונות שיחזור ואפיה על גזיה עד שהתקבלה העוגה:

עוגת לחם ישן של סבתא לייצ'ה:

חומרים:
לחם ישן
5 ביצים
2 כוסות סוכר
1/3 כוס קקאו
3 כוסות חלב

אופן ההכנה:
1. מערבבים ביצים, סוכר, קקאו וחלב בקערה
2. מורידים את הקרום מהלחם, בוצעים ממנו חתיכות קטנות ומפזרים בסיר פלא (משומן ומקומח)
3. שופכים את הבלילה על הלחם, מהדקים ומוודאים שכל הלחם מכוסה בבלילה
4. מבשלים כ 50 דקות. פותחים את הסיר ובודקים שהעוגה יבשה ומתחילה להיפרד מהסיר. במידה ולא, מבשלים עוד 5 דקות עם סיר פתוח
5. סוגרים את הסיר, הופכים על המכסה ומחכים שהעוגה תתקרר ותתנתק מהתחתית
6. הופכים לצלחת הגשה.

על הדרך, למדתי לאפות (ולבשל) בסיר פלא. עוד אחת מההמצאות של המוח הישראלי שהצליח למצוא דרך לאפות (לפזר את החום באופן שווה) ללא תנור:

  1. את הסיר משמנים היטב. על השימון מפזרים קמח כך שיכסה את תחתית ודפנות הסיר, הופכים להוצאת עודפים.
  2. את הסיר מניחים על תחתית ברזל ("הצמצם") שתפקידה ליצור משפך חום שמתפזר במרכז הסיר לאפיה אחידה
  3. אופים עם מכסה סגור. במכסה ישנם פתחים ליציאת אדים
  4. לקראת סוף האפיה בודקים שהעוגה יבשה והדפנות מתחילות להיפרד מהסיר. אם זה עדיין לא קורה, מסירים את המכסה ואופים מספר דקות עם סיר פתוח. אפשר לדפוק על דופן הסיר ולהקשיב. קול חלול מעיד על היפרדות.
  5. על מנת להוציא את העוגה מהסיר, סוגרים את המכסה, הופכים את הסיר ומחכים שהעוגה תתנתק ותתקרר. 
  6. מניחים צלחת הגשה הפוכה מעל העוגה והופכים שוב 
עוגה על גז 1
עוגה בתבנית 1
סיר פלא הפוך
עוגה בצלחת הגשה

 

נר חמישי:

בקליניקה על השולחן מחכים חומרי גלם מתוקים, אמא ובת מגיעות לחוויה משותפת.
"יום קטנים"כך הן מכנות אותו. כל כך הרבה זמן חיכתה הנערה ליום הזה, לא האמינה שזה קורה…
נערה מתבגרת שלא מוותרת על עצמה, נותנת מקום לילדה הקטנה שבה,
אם קשובה שבחושיה הבריאים זורמת ומאפשרת, 
נפגשות ליצירת משחקי חנוכה אכילים והכנת ממתקים "של קטנים".
כשמכינים ממתקים חשוב לערבב בין שני סוגי סוכרים (סוכר רגיל וגלוקוזה למשל), ולבשל בסבלנות רבה את הסוכרים לטמפ' מאד גבוהה. ערבוב שני סוגי הסוכרים והטמפ' הגבוהה יוצרת סוכר "חדש" ויציב, כשהוא מתקרר, הסוכרים לא חוזרים לצורתם הישנה.
אני מתבוננת בחיבור הסוכרים שבנפש הנערה, בחיבור הבינאישי שבין אם ובתה,
נוכחות "קטנה", "ילדותית" מקבלת במה (נוכחות שקיימת בכולנו אך לא זוכה לשימת הלב ולהתייחסות הראויה…),
מתחברת עם נוכחות מתבגרת, 
יוצרת נוכחות חדשה, משולבת.

מרשמלו תוצרת בית:

חומרים:
1/2 כוס מים
20 גרם ג'לטין

1/2 כוס מים
300 גרם ( 1/2 1 כוסות) סוכר
335 גרם ( 1 כוס ) גלוקוזה
1 כפית תמצית לימון/ תפוז / פטל/ וניל טבעית
צבע מאכל צהוב/ כתום/ ורוד (לא חובה)

אבקת סוכר

אופן ההכנה:

  1. מרפדים תבנית בנייר אפיה, מפזרים על התבנית אבקת סוכר
  2. יוצקים לקערה 1/2 כוס מים ובוזקים מעל ג'לטין
  3. מערבבים בסיר 1/2 כוס מים עם סוכר וגלוקוזה. מבשלים עד לטמפרטורה של 121 מעלות
  4. מעבירים את התערובת לקערת מיקסר, מצננים עד שהטמפרטורה יורדת ל – 99 מעלות.
  5. בודקים שהג'לטין בקערה נמס לגמרי, אם לא, מחממים מעט במיקרו ומערבבים
  6. מוסיפים את הג'לטין המומס לקערת המיקסר ומקציפים במהירות גבוהה עד לקבלת פסגות בינוניות
  7. מוסיפים תמצית טעם וכמה טיפות צבע מאכל מתאים ומקפלים בעדינות
  8. יוצקים את התערובת לתבנית המפודרת באבקת סוכר, משטחים בעזרת מרית או בידיים טבולות באבקת סוכר
  9. מפזרים מעל המרשמלו אבקת סוכר
  10. מניחים להתייצב לפחות 12 שעות בטמפ' החדר
  11. חותכים לחתיכות וטובלים באבקת סוכר מכל הצדדים 
  12. שומרים בכלי אטום
גלוקוזה
מדידת חום

נר שביעי:

כמו בכל סופ"ש אני מתלבטת ומתחבטת מה נבשל מחר. מה נספיק לבשל במגבלות הזמן? מה יאפשר פעילות מוטורית גסה ועדינה, פעילות מנטאלית וקוגניטיבית, יעלה זכרונות ויאפשר שיחה (אפילו שעקב כל המגבלות השיחה כל כך "בקטנה"…), מה נכין כך שיוכלו לאכול כולם, גם אלה עם בעיות הבליעה… 
אני שומעת בדמיוני את י' שואלת "מה נכין היום" בתקווה למנת סוכר מתוקה, רואה את י' ממתינה בסבלנות ומחייכת כשאני מושיטה לה את ידי, מקווה שי' חזרה מבית החולים, שתשתתף מחר. אני יודעת כמה המגע, הריחות, מרגיעים אותה…

כמי שלמידה והתפתחות הן חלק מהמהות שלי, אני בחיפוש מתמיד אחר דברים חדשים. מתעניינת בתחומים שונים, רוצה לדעת, להכיר, להתקדם, לגדול ובעיקר להעביר את זה הלאה, לסייע לאחרים להניע תהליכים, להתפתח ולצמוח, לעשות שינוי מיטיב בחיים.
השבוע למדתי כמה חשוב להתפתח אחורה, בקטן, בצנוע. ללכת לאט לאט, מותאם לכאן ועכשיו, ליצור שפע מתוך המעט והכאילו חסר, לתת את מלא תשומת הלב וההתייחסות לילד/ה הקטן/ה שבנו ולחבר ביניהם למי שאנחנו היום, ליהנות ולשמוח מריח התפוז, מהלישה הפשוטה של הבצק, כי שמחה זה כל כך טוב.

שלכם, רונית.

מעוניינים לקבל את הבלוגים הבאים ישירות אליכם לאימייל? מלאו את הפרטים ושילחו, אצרף אתכם בשמחה לרשימת התפוצה